סיור ארכיאולוגיה ותרבות באיחוד האמירויות
רוצים להכיר את איחוד האמירויות הערביות מעבר למגדלים הנוצצים בדובאי? הפוסט הזה מיועד עבורכם. מההרים צרובי השמש של ראס אל ח'יימה, אירוח בבית אמיראתי מפואר בעיירה קטנה, ועד טירות על מצוקים, מוזיאון הלובר המקומי, מסגדים מרהיבים ומסעדות ברמה עולמית – הינשוף מציג לכם את איחוד האמירויות שלא הכרתם. בנוסף, מדריך מעשי על אטרקציות, תחבורה, קורונה ועוד דברים שתרצו לדעת.
האמירות שארג'ה
הפסגות המשקיפות על הדרך המובילה משארג'ה לחור-פאקאן נישאות וצרובות שמש, כאילו היו שם מבריאת העולם. מדי פעם, מתפתלת הדרך בין ואדיות ומערות, דיונות חול ועצי דקלים; עיירה קטנה, כמה בקתות, גמל תועה. על הפסגות – מבצרים עתיקים שמשקיפים על הדרך המפותלת. המוני תיירים, ביניהם גם ישראלים רבים מספור, מגיעים לאיחוד האמירויות הערביות, אך רק מעטים יוצאים מהמטרופולינים הגדולים והנוצצים של אבו דאבי ודובאי כדי לראות את האמירויות הקטנות יותר ואת אזורי הכפר. שארג'ה, האמירות השלישית בגודלה באיחוד, היא מרכז דתי ותרבותי. ממלכה אסלאמית קטנה ושלווה, מפתיעה תמיד, מלאה במסגדים מפוארים, אוניברסיטאות, מוזיאונים ומופעי תרבות, אך נקייה מאלכוהול. בניגוד לדובאי, שם ייסעו התיירים במוניות על כבישים ראשיים בין אטרקציה זוהרת אחת לשנייה, בשארג'ה אפשר ללכת ברגל בין מזרקות וכיכרות מוריקות, שם מבלים אמיראתים לבושי לבן ונשים עטויות שחור עם ילדיהם הרבים. תוכלו לבקר שם, למשל, באחד מהמוזיאונים הטובים בעולם לאומנות האסלאם, ובמיצגים טכנולוגיים-אומנותיים עותקי נשימה. במרכז העיר, למשל, יש "חדר גשם", שמדמה הליכה בסימטה חשוכה בשעת מבול. אלא שכאשר אתם נכנסים לסופת הגשמים, חיישנים מתוחכמים מזהים אתכם ומסיטים את מסך הגשם אחורה, כך שאם תלכו בקצב נכון, תוכלו לעבור את המסלול כולו בלי להירטב.
אנחנו, עם זאת, הרחקנו אפילו מעבר לבירה של האמירות. בהנחייתה של נאדה בדראן, מדריכה מקסימה עם כריזמה בלתי נדלית וידע בל יתואר על האזור, הגענו לרחובותיה השקטים של ח'ור-פאקאן, עיירה שקטה המוקפת בהרים נישאים וטובלת בירוק. הרחובות, שבהם גרים בעיקר אמיראתים (בניגוד לדובאי ואבו דאבי עתירות הזרים), מפגינים פאר שקט. ברחוב פאטמה אל-זהראא', צלצלה נאדה בפעמון של בית פינתי, ובעלת הבית בעצמה פתחה לנו את השער. עוד לפני שהספקנו להתרשם משלל מכוניות הפורשה שחנו במוסך, רגמה אותנו המארחת בסוכריות ומיני ממתקים והזתה לנו על הידיים מי ורדים – ריטואל אירוח מקובל בתרבות האמיראתית. כמו בתרבות היהודית-חרדית, גם בתרבות האמיראתית נהוג להפריד בין המינים, ולרוב המשפחות יש שני חדרי סלון (מג'ליס) מפוארים לאירוח, אחד לגברים ואחד לנשים. כשישבנו על הספות בסלון הגברים, הסתבר לנו שהרחוב כולו קרוי על שם המארחת שלנו, פאטמה אל-זהראא', מקבלת פנים רשמית מטעם האמירות. בתערובת של ערבית מפרצית ואנגלית, היא סיפרה לנו כיצד הצליחה לשכנע את אביה ואת בעלה לאפשר לה ללמוד באוניברסיטה עוד בשנות השבעים, בתמיכתו של סבה דווקא. בחברה האמיראתית כיום, מקובל מאד שנשים לומדות לימודים גבוהים, ואף מכהנות כמרצות באוניברסיטה, מנהלות בכירות ושרות בממשלה. אולם לפני עשרות שנים, רוב הנשים התחתנו ובילו את חייהן כעקרות בית. את רוב הקריירה שלה בילתה פאטמה כממונה על מחלקת העבודה הסוציאלית שבאמירות, וכיום, כמסתבר, היא מעין "שריף שכונתי", מטריארכית סמכותית שבוררת בסכסוכים משפחתיים בכל האזור. באמירויות, פחות נהוג ללכת לבתי משפט, ופותרים מריבות פעמים רבות באופן לא רשמי במסגרת המשפחתית-שבטית.
האמירות ראס אל ח'יימה
כשירדנו מההרים, הנהג שלנו לקח אותנו לטירה המלכותית לשעבר, ששימשה בעבר את משפחת אל קאסמי השלטת, וכיום שוחזרה ביד נאמנה והפכה למוזיאון הלאומי. באווירה הרגועה והשקטה של ראס אל-ח'יימה, המרחק בין אמיראתים לזרים קטן הרבה יותר מאשר בדובאי. מיד כשנכנסנו למוזיאון, לקחה אותנו מדריכה אמיראתית מקסימה בשם חסינה לסיור חינמי באתר, והסבירה לנו באריכות, בין החומות, הצריחים, הגנים הפנימיים ועצי הדקלים, על ההיסטוריה, התרבות והמורשת של האמירות ההררית והקטנה. מספר קילומטרים משם, בכפר עתיק ומשוחזר בשם ג'זירת חמראא', זכינו לראות תערוכת אמנות זמנית ומרהיבה, בין היתר של אומנים ישראלים. מדהים לראות עד כמה מהר חלחלו הסכמי אברהם לשטח, אפילו באמירויות הקטנות.
האמירות אבו דאבי
לעומת ראס אל ח'יימה, אבו דאבי – בירת איחוד האמירויות, היא אופרה אחרת: מרכז מנהיגותי ופוליטי שכל כולו נועד להפגין עוצמה, ביטחון עצמי ועושר מסחרר עיניים. באחד הפוסטים שפרסמתי במהלך הטיול, כתבתי שאם חשקה נפשיכם במוזיאון ברמה עולמית, ויש לכם במקרה באר נפט בחצר, עשו כמו אבו דאבי וקנו לכם לובר. מוזיאון הלובר באבו דאבי, שנבנה ונקנה בשיתוף פעולה עם המוזיאון הצרפתי, הוא מבנה מרהיב על חוף המפרץ הערבי, שמי הים חודרים אליו בתצוגות של בריזה ואדוות זוהרות. בתצוגה עצמה תוכלו לראות יצירות מסחררות עיניים, שהושאלו או נקנו מכל רחבי העולם. אוצרות, עתיקות, פסלים וציורים מתרבויות שומר, בבל, ערב, יוון ורומא, מזרח אסיה, הודו ואירופה. האמיראתים, כך נראה, דילגו על מגוון הפריטים הבינוניים שיש במוזיאונים ענקיים, והלכו ישירות על ההיילייטס של כל התרבויות. כל המוצגים מוארים באור טבעי, ומסודרים לפי נושאים חוצי תרבויות: תקווה, תשוקה לאינסופי, אבל, סקרנות, התגלות, וכיוצא בזה.
משם, המשכנו לטירה העתיקה של שליטי אבו דאבי, קאסר אל-חוסן, ולבסוף הלכנו למסגד שייח' זאיד הגדול, שמילים לא יכולות לתאר את יופיו ועוצמתו. משעשע לציין שבין שלל החוקים נגד חילול המסגד והעלבת האסלאם שקידמו את המבקרים, היה גם איסור לשאת איתך… דובונים. אני עדיין מנסה לברר מי חטא בכך בעבר, מתי ולמה…
האמירות דובאי
ואי אפשר לסיים, כמובן, בלי דובאי – הבירה הכלכלית והמסחרית, הזוהרת והנוצצת של איחוד האמירויות. גם אם קניות לא מעניינות אתכם, אל תפסידו סיור בקניון דובאי, ולו כדי לראות את שלל המפלים, המזרקות, ואקוואריום הכרישים והמנטה-ריי הענק שבמרכזו. אם תצאו ממנו בשעת בין ערביים, תוכלו לשבת באחד מבתי הקפה שעל שפת האגם, ולצפות בבורג' ח'ליפה, המגדל הגבוה ביותר בעולם. החל משש בערב, נבקעים פני האגם מדי חצי שעה במופע מזרקות צבעוני ומרהיב, לצלילי מוזיקה קלאסית או מוזיקה ערבית פופולרית, בו תוכלו לצפות בחינם מגדת האגם, או בתשלום מסירה או מפלטפורמות צפות. דובאי מספקת למבקר אטרקציות לאין ספור, כל אחת מהן מסחררת יותר מהשנייה. אוהבים חיות? תוכלו ללכת ל-Green Planet, יער טרופי משוחזר עם עצלנים, נחשים, לטאות, קופיפים וציפורים בכל צבעי הקשת שאפשר גם להאכיל, או לפארק מדבר ענקי שמאוכלס בחיות האופייניות לחצי האי ערב. טיול קצר בשדרות שייח' מוחמד שליד בורג' ח'ליפה ייתן לכם שפע מסחרר של מסעדות ובתי קפה, ונוף למגדלים רבי העוצמה של העיר. את הסיטיסקייפ וקו הרקיע של דובאי תוכלו לחוות באופן מרשים יותר, אפילו, מאחת הספינות הרבות שמשייטות במפרץ הערבי בלילה ומציעות לאורחיהן נוף מרהיב, מוזיקה חיה וארוחת ערב מפוארת. ב-Global Village תוכלו לראות יריד צבעוני ורעשני של כל תרבויות העולם, מחולק לפני מדינות, כאשר בחלק מהפביליונים (ההודי, הרוסי, הסורי והטורקי, למשל) תוכלו לטעום את האוכל האופייני לכל מדינה. אם תגיעו עד מרץ, תוכלו לבקר גם בתערוכת האקספו העולמית, שכדי לתאר אותה באופן ממצה יש צורך בפוסט נפרד. אם תבקרו באיי הדקל, תוכלו לראות פלא שאין שני לו: איים מלאכותיים שנבנו מהים בצורה של עץ תמר, מראה עוצר נשימה שאפשר לראות מראש אחד המגדלים (The View at the Palm), במיוחד אם תשלמו יותר על חווית ה-VIP.
גם בדובאי רצינו להעמיק יותר, ולכן התלוונו שוב לנאדה לסיורי תרבות והיסטוריה. היא לקחה אותנו לאל-פאהידי, הרובע העתיק והציורי, למוזיאון הבשמים החווייתי, לשווקי הזהב והתבלינים, וסיפרה לנו על האופן שבו צמחה דובאי מתוך המדבר ככפר דל של שולי פנינים, עד למטרופולין הנפט, התיירות והעסקים של היום. בין לבין הכרנו את הזרים הרבים שחיים בדובאי, ובמיוחד את האיראנים וההודים, על חנויותיהם, שטיחיהם הצבעוניים ומאכליהם הייחודיים. לקחנו סירה בתעלת דובאי, לשון הים שנכנסת לעיר מתוך המפרץ הערבי, וראינו את המולת השוק מתוך המים. באחד הימים האחרים, לקחנו מונית למוזיאון איתיאחד (האיחוד), כדי ללמוד על ההיסטוריה של המדינה, על התככים והמהלכים הפוליטיים הבינלאומיים שסייעו לאבי האומה, שייח' זאיד אל-נהייאן, להקים אותה, ואף ראינו את האולם המשוחזר שבו נחתמה ב-1971 הברית שיצרה את איחוד האמירויות. לבסוף – וכאן אני מסיים את הפוסט במקום שבו התחיל – זכינו לנצל הזדמנות חשובה לפגוש אמיראתים גם בדובאי. בעיר העתיקה נמצא בית קטן ומקסים, שנקרא "מרכז שייח' מוחמד להבנה תרבותית" (Sheikh Muhammad Center for Cultural Understanding). בתיאום מראש, אתם יכולים להזמין שם ארוחת בוקר, צהריים או ערב במג'ליס אמיראתי, ולהיפגש עם מארח מקומי שיסביר לכם על החיים של תושבי דובאי האמיראתים. התרשמנו כיצד המארח שלנו, מוחמד, ענה באופן כן ולא מתחנף גם לשאלות קשות של תיירים על מעמד האישה, להטב"ים, דמוקרטיה וכיוצא בזה.
מידע חשוב וטיפים
תחבורה: בדובאי יש מטרו מעולה שמכיל שני קווים, הקו האדום וקו הירוק. כדאי להתנייד בו באמצעות כרטיס יומי, שקונים בכל אחת מהתחנות, והוא נקי, יעיל ונוח. הרכבות הנוחות והממוזגות מגיעות כל כמה דקות, אך בשעות השיא הן עלולות להיות עמוסות למדי. הכרטיס היומי תקף לחלק מהאוטובוסים, שנוחים מאד אף הם. בדובאי תחנות האוטובוס סגורות וממוזגות, דבר שאני מקווה מאד שיאמצו גם אצלנו בארץ. עם זאת, הרבה מהאתרים אינם נגישים במטרו. המוניות ברחבי העיר נוחות וזמינות, אולם כדאי יותר לנסוע באובר. נהג יגיע בדרך כלל תוך כמה דקות, וייקח אתכם ליעד במחיר סביר בהחלט.
חשמל: השקעים באיחוד האמירויות הם כמו בבריטניה. הכינו מתאמים מראש.
כסף: באיחוד האמירויות מקבלים כרטיסי אשראי כמעט בכל מקום, אפילו נהגי מוניות ובעלי דוכנים. אם אתם רוצים דירהאמים במזומן, למיטב ידיעתנו המקום היחידי שאפשר לקנות אותם בארץ הוא בשדה התעופה. אפשר להזמין מראש מהבנק שלכם. באיחוד האמירויות יש קשת רחבה של מחירים של אוכל ואטרקציות: מזול באופן מתון, עד לסביר, יקר וכלה במחירים בגובה הגלקסיה. אם תתכנו נכון, תוכלו לעבור את הטיול בתקציב סביר באופן יחסי, אבל אפילו אם אתם רוצים לחסוך, אל תצפו לחווית תרמילאות בהודו.
מדריך הקורונה המלא לאיחוד האמירויות: מצב הקורונה באיחוד האמירויות טוב יחסית נכון לכתיבת הטור הזה: כאלף נדבקים ביום, ואוכלוסיה שמחוסנת כמעט באופן מלא. עם זאת, נהלי הקורונה יכולים להיות קשוחים למדי, ובאבו דאבי הם מחמירים יותר מאשר בשאר האמירויות. אם אתם טסים לדובאי, תצטרכו לבצע בדיקת קורונה שלילית עד 72 שעות לפני הטיסה, ולהראות הוכחה שחוסנתם באופן מלא. כשתנחתו בשדה התעופה בדובאי יהיה עליכם לבצע בדיקת קורונה נוספת (אין חריגים – גם למחלימים), שאת תוצאותיה תקבלו לטלפון הסלולרי כארבע או חמש שעות אחרי הבדיקה, או שתוכלו לראות אותן באמצעות סריקת ברקוד שידביקו על הדרכון שלכם. אם תצאו שליליים, תוכלו להמשיך לטייל. אם תצאו חיוביים – תאלצו לשהות בבידוד עשרה ימים בחדר המלון שלכם. לכן, חובה לקחת ביטוח קורונה שמכסה את האפשרות הזאת. אם אתם מחלימים, ויוצאת לכם במקרה תוצאה חיובית בבדיקה בשדה התעופה, תוכלו ליצור קשר עם משרד הבריאות בדובאי, טלפון +971508994218, להתכתב איתם בואצאפ ולהסביר את המצב. לפי עדויות לא רשמיות, הם עשויים לשחרר אתכם מבידוד אם תוכלו להמציא להם תעודת מחלים באנגלית בתוספת לראיה (באנגלית) של בדיקת פי סי אר חיובית שתוכיח שחליתם. עם זאת, לא מדובר בחוק רשמי, ויש עדויות שהם סירבו לשחרר מבידוד במקרים מסויימים. לפיכך, אם אתם מחלימים טריים, יש סיכון מסויים בנסיעה לאיחוד האמירויות. אנחנו לקחנו שתי בדיקות פי סי אר בארץ כדי לוודא שאנחנו שליליים לפני הנסיעה. כמו כן, עליכם לבצע גם בדיקת פי סי אר נוספת 72 שעות לפני החזרה לארץ, ולמלא טופס חזרה לישראל באתר של משרד הבריאות.
באיחוד האמירויות קיימת חובת עטיית מסיכה במקומות ציבוריים. רוב האנשים עוטים מסיכה גם בפנים וגם בחוץ. יש פטורים למסעדות, בתי קפה, או למי שמבצע פעילות ספורטיבית. בפועל, מנסיוננו, לא אוכפים עטיית מסיכה בחוץ, חוץ מאשר במקומות הומי אדם כמו האסקפו או הגלובל וילג'. עם זאת, כשאומרים לכם לעטות מסיכה – תעטו בלי להתווכח, ובאופן כללי באיחוד האמירויות לעולם לא מתווכחים עם שוטרים, מאבטחים ונציגי החוק.
באבו דאבי, נהלי הקורונה מחמירים יותר מאשר בשאר האמירויות, ועליכם לקחת זאת בחשבון אם אתם מתכוונים לבקר באמירות. ראשית כל, אם תנחתו בשדה התעופה של אבו דאבי, עליכם להציג בדיקת קורונה שהתבצעה ב-48 השעות האחרונות (לא 72 שעות כמו בדובאי). שנית, אם אתם נכנסים לאבו דאבי מאמירות אחרת, תצטרכו להראות בגבול תוצאה שלילית של בדיקת קורונה שהתבצעה באיחוד האמירויות (כמו למשל הבדיקה שלכם בשדה התעופה). בדיקה שהתבצעה בחו"ל אינה תקפה מבחינה זו! יש חילוקי דעות האם עליכם להראות בדיקה שהתבצעה ב-48 השעות האחרונות, בארבעת הימים האחרונים או בשבועיים האחרונים (החוקים לא ברורים לחלוטין), אך בכל מקרה זו חייבת להיות בדיקה שהתבצעה באיחוד האמירויות. אם תטיילו עם מדריכה כמו נאדה, היא תוכל לעדכן אתכם בנהלים המדוייקים שקיימים באותו הרגע.
ביטחון אישי: איחוד האמירויות הוא אחד המקומות הבטוחים ביותר בעולם. רמת הפשע נמוכה מאד, ואין שום בעיה להזדהות כישראלים. בימים אלו יש הרבה מאד תיירים ישראלים במדינה, ועברית היא אחת מהשפות הנפוצות ביותר בדובאי.
כללי התנהגות: מיותר לומר שאיחוד האמירויות אינה מדינה דמוקרטית, ואופיה דתי-מוסלמי. אסור לבקר את האסלאם, את שליטי המדינה או את מדיניותם. החוק שאסר על מין לפני הנישואין באיחוד האמירויות בוטל לאחרונה, אך בכל זאת, הימנעו מהפגנת גילויי חיבה פומביים, בפרט באתרים לאומיים או מסגדים. נשים: בדובאי סובלניים הרבה יותר ללבוש חושפני מאשר באמירויות אחרות (כמו שארג'ה האדוקה), אך לא כדאי לבדוק את הגבולות. בשום מקום, פרט למסגדים, אין צורך לכסות את השיער. לבוש מערבי "נורמלי" בדרך כלל יספיק. בחופי הים ובבריכות אפשר כמובן להסתובב בבגדי ים, אך לא מחוצה להם.
טיסות: מכיוון שבישראל, "ביטחון" היא מילה שברגע שמזכירים אותה כולם נאלמים דום, השב"כ הספיק כבר להסתכסך עם שדה התעופה בדובאי ולהציב דרישות ביטחון שמבחינת האמיראתים נחשבות כפגיעה בריבונותם. לכן, יש מגמה של צמצום טיסות של חברות תעופה ישראליות לדובאי ויתכן שאלו יבוטלו לגמרי, אם לא ימצא פתרון למשבר. בכל מקרה, אנחנו ממליצים לטוס תמיד בחברות תעופה זרות שנהלי הביטחון שלהן שפויים יותר. Fly Dubai מפעילה מספר טיסות יומיות לואו קוסט לדובאי במחירים נמוכים אך בתנאים צפופים למדי. Wizz Air ו-Itihad מפעילות טיסות בתדירות קצת נמוכה יותר לאבו דאבי.
כותב המאמר – דני אורבך, היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה – לכתבה המלאה
